<h1>תוספות חכמי אנגליה — השלמות על פסחים</h1>
<h2>דף ט:</h2>
בבטלו ומשום הכי גבי חמץ דאוריית' מייתי ההיא דט'... ולא נ' דודאי או כול' דאוריית' או כולה בדרבנן... פלוגת' כגון גבי שני שבילין והראיה דאוריית'... חנויות דאין בה שום פלוגת' אין רש"י יכול לפרש דתלינן... דרבנן, מ"מ כל דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון ועוד דמצי... וגבי שני קופות דרבנן (דרבנן) ניחא דגם בדיקת חמץ דרבנן וגם גבי שני שבילי'... וגבי ספק על ספק לא על כן פלוגת' וכן פירש"י דתלינן לקולא ואף... התם משום דודאי דמאן המחמיר גבי שדה כ"כ גבי בית דמאן דמחמיר... בשדה ושמא אחר הוא שנקבר שם כמו כן גבי בית שייך חמץ... יפה ושכח וזו היא שמצא גבי היניח מצה כן שם פירש הלוי יפה.
<h2>דף יג:</h2>
רבי קורדוס שמעתת' דחלות. העולם מקשים וכי כל השנה היה להם פסול למור כדאית ליה ולמור כדאית ליה. ושמעתי מתרצים דאין [ה"נ]... מתוך שהן מרובות. ולא נהיר' לי דלמור דאמ' כשרות היו אלא שאבד הזבח וכי כל השנים היה זבח נאבד, ודוחק הוא לומר. נ"ל דבין לר' חנינא ור' ינאי ובין לר' אלעזר ב"ר שמעון כולם סבירו דפסול שהיה בכל השנה לינה, אבל כך אמ' אפיל' לא היה להם פסול גדול כלינה שאין טעונות שריפה... [אל]א פסול שלא נשחט הזבח, אם אירע יהבינן ליה התם וכן אליבי' דכולי', ודוק ותשכח דכן פירש"י.
<h2>דף יז.</h2>
תא שמע ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא, קש' אליבא דשמואל דאמ' לא אשתבוש כהני דחמישי בקדש בעא מנייהו ואמרו ליה טהור הא רביעי טמא למה [נקט כאן טמא נפש] היה לו לשיולי משרץ עצמו והכי איבעי למישאל להו, הא דאמריתו טהור היינו משמן אבל מיין מאי טהור או טמא, והכי איבעי לחגי למישיילינהו, וא"כ למה שאל מטמא נפש כל עיקר היה לו לשיילנהו משרץ וכ"ש מטמא נפש, ופי' מה"ה דחגי סבר אם היין ישאל להם רביעי בטומאת שרץ ויענו טמא שמא בעבור זאת לא היו יודעים רביעי בטומאת מת, לפי שהיו סבורים שאין המת אבי אבות אלא אב הטומאה והטמא מת יהיה ראשון והלחם שני והנזיד שלישי והיין רביעי והשמן חמישי ויטהרו השמן שלא כדין לפי שהמת אבי אבות והטמא אב הטומאה והלחם ראשון והנזיד שני והיין שלישי והשמן רביעי והוי השמן טמא, ולכך שאלן חגי מטמא מת שהיה סבור שיהו סבורים שכמו דהוי שרץ אב הטומאה לפי דהוי טומאה הבאה בעצמה ה"נ הויא מת אב הטומאה משום דהוי טומאה הבאה בעצמה, אבל טמא נפש ה"נ דהוי ראשון משום דטומאה בא לו על ידי אחר כגון אם האהיל על המת או נגע כמו הלחם. ע"א להכי שאל חגי מטמא נפש או רביעי שלו טמא או טהור.
<h2>דף יח:</h2>
ר' יוסי בשיטת ר' עקיב' רביה אמרה כו', הק' הקו' היכן מצינן רביעי בקדש כיון דאין אוכל מטמא אוכל וגם משקין אין מטמאין אחרים, ותי' דמעלה הוא בקו'. ושוב הק' הקו' לר' יוסי דמוקי הבשר אשר יגע בכל טמא דנגע בשני אותו שני מה היה, אי משקה הלא אינו מטמא אחריני ע"כ אוכל הוא וסבר אוכל מטמא אוכל בקדשים. והק' הר"ר מאיר בן הר"ר אליהו מניקול אם נטמאו משני [למה] (ד)לא משכחת רביעי בקדש אלא דרבנן והלא אוכל מטמא אוכל בקדשים, וי"ל דלא קש' דאם השלישי היה משקה לא היה פוסל רביעי דמשקה אין מטמא אחרים, ואם היה השלישי אוכל לא יעשה רביעי, שזה השלישי ע"כ קבל טומאה מאוכל א"כ אינו יכול לעשות הק"ו ממחוסר כיפורים, דהיאך יאמר שלישי שפסול בתרומה, שלישי כזה לא יפסל בתרומה כיון שנגע באוכל הא אין אוכל מטמא אוכל, דאליב' דרבינא קיימינן דאמ' לעיל [י"ד ע"א] מקרא מלא דבר הכת' ולא מחלק בין תרומה לחולין וקדשים אלא לר' יוסי מחלק דוק' בקדשים. אך קצת ק"ל למה אין משקה שני שפסול בחולין עושה שלישי בתרומה מק"ו מטבול יום, י"ל דאיכ' למפרך דיו ואהני ק"ו לאוכל שני לעשות שלישי בתרומה. מ"ר. עק"ל אפיל' יהיה המשקה [שני] היה לו לעשות רביעי מק"ו ממחוסר כיפורים, ונ"ל (דהא) דאמרינן דיו מה בתרומה (שלישי) [שני] אף בקדש, ולא מפרך ק"ו, דהא לא חזינ' מקר' שיהיה המשקה של קדש שלישי דקרא לא מיירי אלא באוכל דכת' והבשר אשר יגע בכל טמא מי לא עסקי' דנגע בשני, והתם דווקא בבשר חזינ' שלישי בקדש אבל לא במשקה, להכי לא מצינו למימ' מק"ו ממחוסר כיפורים שמשקה יעשה רביעי בקדש. מ"ר.
<h2>דף כג:</h2>
איכ' בינייהו חולין שנשחטו בעזרה ואליב' דר' יהודה דאמ' דמנבלה לא מצי למימ' דלדברים ככתבן דאת', חזקיה סבר הני תרי מדשני בדבורי' איתסרן ולכלב תשליכו אותו לא הוצרך למעט את אילו ולאוסרו בהנאה וכי אתא למעוטי חולין בעזרה וכדפרישית לעיל, ור' אבהו סבר אין חילוק בין לא יאכל ללא יאכל ואצטריך אותו למעוטי הני, והכי משמע טריפה אע"ג שכתבתי לך לאו באכילתה אני מתיר לך הנאתה אבל לא חמץ ושור הנסקל שלא פירשתי לך הנאתה וחולין בעזרה לאו דאוריית'. וק' דלמה שינה רש"י לשונו דלעיל כי פריך אליבא דר' אבהו דכל איסורין שבתורה דאסורין בהנאה מנא ליה ומת' מלכלב תשליכון אותו, ופי' רש"י אלמ' לא תאכל איסור הנאה משמע והכא משמע דרש"י מוכיח מאותו מיעוט גבי שור הנסקל וחמץ בפסח דווק' ולא אמ' אותו לכל אסורין אלא דוק' גבי שור וחמץ ולא תאכל לא איסור הנאה משמע ולא אמרינ' גבי שור וחמץ [דאסורין בהנאה] אלא ממיעוט של אותו, נ"ל דודאי פי' רש"י לעיל לר' אבהו דנפק' לי' מאותו דכל אסורין שבתור' דאסורין בהנאה כדפירש"י מדפרט גבי טריפה לכלב תשליכון דהיינו מהפרט כמו גבי נבילה אבל אותו מגלה גבי לכלב וגו' דפרט הוא דאי לאו אותו הוה אמינ' דלאו פרט הוא אלא בא לומ' משום לא יחרץ כלב לשונו כדפי' רש"י, אבל השת' דכתיב אותו מגלה על הכלב דפרט הוא. נמצא דלר' אבהו אליב' דר' יהודה יוכיח דכל לא תאכל שבתו' אסור הנאה משמע מלכלב ואותו מגלה, וכן נמי הכא לסוף דשמעת' רוצה רש"י לומ' הכי אבל סבר מעיקר' דיש כמה איסורין בהנאה לר' אבהו וטריף ואזיל, ומשום הכי פי' לעיל דאותו מגלה על כל איסורין שבתורה דס"ק למצוא רוב איסורין אליב' דר' אבהו דמחמיר וטריף ואזיל ולא יכול למצא אלא שור הנסקל וחמץ, ומשום הכי פי' דאותו ממעט אותם, וע"כ [ד]סבר דכל לא תאכל איסור הנאה, דאם לא כן מאי אהני כל הריבואים שמרבה לעיל אי לאו דלא תאכל איסור הנאה משמע ואהני הריבו' להיתר. עוד פי' רש"י וכי אמ' ר' אבהו כו', משום דלעיל משמע דמוכיח ר' אבהו מלא תאכל איסור הנאה מנבילה והכא מוכיח מאותו, ומ' דלעיל אליבי' דר' מאיר והכא אליבי' דר' יהודה, כך נ"ל.
